מתקפת ההגרלות של "דירות" מסובסדות (הגרלות שמחליפות את היעדר מדיניות הרווחה של הממשלה) הפכה בעידוד משרד השיכון לספורט הלאומי. כל הכותרות ממוקדות באותן הגרלות פלאיות נחשקות שמהוות הלכה למעשה "מלכודת דבש", בעיקר לזוגות הצעירים שהם קהל היעד של אותן הגרלות. יש לבדוק מדוע, כיצד ומאיזה שיקולים משרד המשפטים אשר התנגד בתחילה נחרצות לאפשר למשרד השיכון לשווק הגרלות של "דירות" ללא היתרי בנייה, הפך לפתע עורו והתקפל בפני לחצי משרד השיכון שדרש לצאת בהגרלות הבוסר "לזכות לדירה"- כבר עכשיו ומיד, גם אם ללא היתרי הבנייה.
מפליא ומקומם כיצד זה מדינת ישראל שכבר כל כך התרגלנו שהיא אבירת "ההגנה על הצרכן" – (לעיתים בזוטי זוטי של דברים) מתפרקת ביעף מכל הערכים האציליים והפטרנליסטים הרגילים המוכרים לנו עד זרא של הגנה על "הילידים", רק בגלל שהתעורר לו צורך פוליטי גרידא לקדם אג'נדה פוליטית.
היכן שורת כללי הגילוי הנאות מטעם המדינה לכל אותם זוגות צעירים כי מדובר בעסקה שעלולה להתברר כלא יותר ממלכודת דבש? הרי רובן של הדירות (אם ניתן לקרוא להן בשם זה) המוגרלות עוד טרם נולדו כלל היות ולרובן אין היתרי בנייה. היכן הגילוי הנאות ללקוחות (הזוגות הצעירים) אשר לא יודעים אם יצטרכו לחכות עד לקבלת היתר רק לתחילת הבנייה בעוד שנה? אולי רק בעוד שנתיים? ולעתים גם עיכובים של שלוש שנים בקבלת ההיתרים? הכל בהתאם לגחמות המשתנות חדשות לבקרים של הרשויות המקומיות וראשי הערים.
כאן ראש העיר החליט על "עוצר" היתרים כללי – עד שיסללו לו במשרד התחבורה איזה כביש נידח; שם מחלוקת בין הרשות המקומית לבין המנהל על פיתוח ותשתיות עירוניות – כתנאי למתן היתרי בנייה; ואי שם – טענה מדהימה של הרשות המקומית – כי "אין לנו מספיק בודקי תוכניות הבנייה כדי לעמוד בקצב".
בכל אותן שנות עיכוב- "הזוכים" א) יידרשו לשלם עשרות אלפי שקלים נוספים עבור מגורים בדמי שכירות שמתמשכים ומתמשכים שנים; ב) ימשיכו וישלמו (בנוסף לדמי השכירות) גם עשרות אלפי שקלים נוספים מחמת הצמדת חוזי הרכישה לנסיקת מדדי תשומות הבנייה. ג) ולעתים – גם תשלומי שכירות וגם את תשלומי הלוואת המשכנתה. עלויות עודפות אלה חותכות לעיתים קרובות את ההנחה של הזכייה (ולעתים אף מאפסות את סכום ההנחה).
כל הנ"ל, דוגמאות אמת לעיכובים הן מחיי היום יום, הן חלקיות ובהחלט לא ממצות. והיכן המדינה? היא כבר מהאו"ם. יואילו ויתמודדו הזוכים מול היזם/מול רמ"י/ מול הרשות המקומית. לא מולנו. אנחנו הגרלנו – סיימנו והלכנו הביתה. ושנית – מדוע המדינה לא מגלה – במסגרת כללי הגילוי הנאות שאותן המדינה מבקשת להחיל דרך קבע באופן נוקדני ודקדקני על הסקטור הפרטי – אך בה בעת משחררת את עצמה מכללי גילוי נאות אלה כי בכלל לא מדובר בהגרלה של "דירות". שימוש במונח זה (של "דירה") גובל בהטעיה לפי חוק הגנת הצרכן. אין – ולא יכולה להיות הגרלה של "דירה". לכל היותר מדובר בהזמנה להשתתף בהגרלה "לזכות לרכישת דירה – שהיא בהחלט לא מוגדרת ולא מסוימת".
אין מחלוקת "שהזוכה" לא יודע (ולא יידע עד לדקה התשעים ואחת) א) באיזו דירה הוא זכה; ב) באיזו קומה הדירה שלו תהיה; ג) לאיזה כיוונים היא תפנה; ד) בכמה חדרים יוכל לזכות- האם בדירת חמישה חדרים- או (בהתאם למספרו הזוכה בהגרלה הספציפית) נותר לו לבחור רק בדירת שני חדרים בקומה ראשונה הפונה לחדר האשפה. הזוכה גם לא יודע ה) כמה כסף תעלה לו בסופו של דבר הדירה וכפועל יוצא מכך האם בכלל יוכל לממן את עלותה הסופית כולל רכיב ההצמדה למדד. רב הנסתר על הנגלה. אבל – בלהטוטי ההגרלות משרד השיכון סבור שהוא "ייטה ביקושים" או "יעכב ביקושים" לרכישת דירות חדשות (הפעם דירות אמיתיות, גם כאלה שמוכנות מיידית על המדף – "שלם עכשיו וקח מפתחות").
נזקי תוכנית "מחיר למשתכן" הוכיחו באופן מוחלט כי לא ניתן לשלוט בביקושים לדיור ואלה צפויים להתפרץ שוב פעם ובעוצמת יתר גם בתום סבב ההגרלות הזה. שוב מאותו דבר.
ומילה לסיום לגבי המספרים – הגרילו 20 אלף זכויות לדירה; 30 אלף – 100 אלף. זה לא יותר מפרומיל מהחוסר האמיתי של הדירות בישראל. מה המשמעות של מספרים שוליים אלה כאשר ההחלטה האסטרטגית של מדינת ישראל קובעת כי עד לשנת 2040 (לא זמן רב במונחים של מדינה) חסרות במדינת ישראל 2.6 מיליון דירות בשל הגידול והריבוי הטבעי של האוכלוסיה? (ועוד ללא כל צפי לגלי עלייה חדשים מרוסיה, מאוקראינה ומיתר הארצות. פשוט יותר אנשים נולדים במדינה, יותר אנשים מתחתנים, יותר אנשים מתגרשים, ובכלל נהיה כאן צפוף יותר. כמו בכבישים).
מחלה ממארת לא ניתן לרפא – שוב – באקמול. וגם לא במלכודת דבש.
